ביקורת על הספר אהבה בכתב היד – שייקה לנדאו
ספרה החדש של חנה קורן, "אהבה בכתב היד - מדריך גרפולוגי לזוגיות טובה", מציג בפני הקורא העברי חידוש מרענן. מרבית ספרי המבוא לגרפולוגיה בשפה העברית מבוססים על האסכולה הגרפולוגית הגרמנית. אסכולה זו היא אנליטית באופיה ומתבססת על סימנים גרפיים אובייקטיביים כמו זוית הכתב, רוחב וגודל האותיות, לחץ הכתיבה ומידת הקישוריות של האותיות. באופן פרדוקסלי, גישה זו מסורבלת ומקשה מאד על המתחיל, משום שלכל סימן גרפי יתכנו משמעויות שונות בהתאם לסימני הכתב הנוספים ולרמתו הכללית של הכתב. האינטגרציה של רכיבי הכתב השונים וקביעת הפרשנות הספציפית בכל כתב נתון מתבצעת באופן אינטואיטיבי ודורשת נסיון רב.
לעומת זאת, האסכולה הצרפתית בחרה להתמקד במבע הבלתי אמצעי של הכתב, ובכך היא מובילה אותנו הישר לליבו של הכתב ולמאפיינים המייחדים אותו. מכאן גם חיבתה המיוחדת של האסכולה הצרפתית לטיפולוגיות (היפוקרטס; הטיפולוגיה הפלנטרית; לה-סן; זונדי).
ב"אהבה בכתב היד" ניכרת ללא ספק השפעתה של הגישה הצרפתית. במקום רשימה של תכונות לכל סימן גרפי הספר מציג גלריה של טיפוסים, טיפוסי אהבה, כאשר כל טיפוס מייצג תכונה דומיננטית המשפיעה על חיי האהבה של הטיפוס לטוב או לרע כמו גם על תחומים אחרים בחייו. לא מדובר כאן בטיפוסים תיאורטיים אלא בכאלו הלקוחים מן החיים: החברותי, הרומנטי, הספונטני, הנהנתן, הפלרטטן, השתלטן, הנרקיסיסט, הילדותי, הקורבן, הווכחן, הביקורתי, האדיש, ה"כבד", המתבודד, השבלול, הקמצן, התוקפן ועוד.
הספר אינו מהווה מבוא שיטתי לגרפולוגיה, אבל הוא מוסיף פן שהיה חסר עד כה בספרות הגרפולוגית בשפה העברית. הוא מלמד את המתחיל לחוש את הכתב במקום ללכת לאיבוד בסבך הטבלאות של ספרי הלימוד. גם הדוגמאות הצבעוניות ומאירות העיניים המצויות בספר בשפע מקלות על המלאכה ומקרבות את הקורא לעבודתו של הגרפולוג המקצועי.
שייקה לנדאו